הגיג על נקודת ההתבוננות של המטפל.ת ברגעי היצירה בטיפול באמנות

המטופלת, אישה כבת 50, עובדת עם הצבע, המכחול ועולמה הפנימי על גבי הגליון.

יש דימוי שהוטבע בפגישה שעברה, ועכשיו מתוך השיחה ומתוך ה

חיים היא ממשיכה את היצירה.

היא מושכת במכחול גבעולי צבע דקיקים, ירוקים.

אני, המטפלת, יושבת עדה למלאכת היצירה.

אני יכולה להרגיש בתוכי את הנוכחות של הקו הנמשך על הדף.

את ההקשר שלו אל מול שאר היצירה.

קיומם העדין של הקו האחד והקו השני והשלישי, מעוררים בי סקרנות.

אני מציינת בפניי את הרגש והתחושות שהשלב הזה מעלה בי.

העדות שלי אל מול החלק הזה של המפגש הטיפולי, היא עדות חיה ושקטה.

בשלב הבא, שלב ההתבוננות המשותפת, של המטופלת ושלי ביצירה, אקשיב לתובנות שהיא רואה בציור,

מתוך ההתבוננות הערה שלי ביצירה בזמן התהוותה.

תשומת הלב לשפה הנוספת הזו בטיפול, מספרת ואוצרת בתוכה חלק משמעותי מתנועת הריפוי הפנימי של המטופלת, ונותנת הכרה לאלכימיה במישור הרגשי.